לצערנו בישראל מונהגת מדיניות של שיפוט ואפליה לפי מראה, בהתאם לחוק הכלבים המסוכנים. מאחר ומסוכנות אינה לפי מראה, זו מדיניות מטעה ומפלה ומסוכנת בפני עצמה. כשה-ASPCA ועמותות מקצועיות מובילות בעולם קובעות באופן חד-משמעי שחקיקה המסווגת כלבים כמסוכנים לפי גזעם אינה מגנה על איש – הגיע הזמן שגם ישראל תקשיב.

כבר יותר מעשרים שנה שהחוק הישראלי שופט כלב לא לפי מה שהוא עשה, אלא לפי הצורה שלו – ובכך פוגע באלפי כלבים ובעליהם, מסיט את תשומת הלב מהסכנה האמיתית, ומותיר את הציבור פחות בטוח, לא יותר. הגיע הזמן לחוק שמבוסס על התנהגות ועל עובדות בשטח, לא על סטיגמה.

חקיקה המסווגת כלבים לפי גזעם ככלבים מסוכנים, אינה מגינה טוב יותר על הציבור.
להפך היא מסיטה את תשומת הלב מהגורמים האמיתיים למסוכנות, פוגעת ברווחת הכלבים, מקשה על עמותות למצוא להם בתים מאמצים, מגבירה במאות אחוזים את סיכוייהם להמתה- ומנציחה סטיגמה שאין לה בסיס מדעי.

כתוצאה מכך, אלפי כלבים ובעליהם חיים תחת הגבלות קשות, סופגים קנסות גבוהים ונתקלים בדיעות קדומות ורדיפות לא מוצדקות, גם כאשר אותם כלבים מעולם לא גילו כל התנהגות מסוכנת, ובכך נמנעת מהם סוציאליזציה, חופש תנועה, חופש מסטרס וכל אותם דברים חיוניים לכלב על מנת להיות רגוע.
במשך יותר מעשרים שנה מיושם החוק בישראל, אך הציבור? מעולם לא הוצגו בפניו נתונים ברורים המוכיחים כי ההבחנה לפי גזע אכן הפחיתה את מספר מקרי הנשיכה או שיפרה את ביטחון הציבור.

להפך:

מדינות רבות בעולם כבר עברו, או נמצאות בתהליך של מעבר למדיניות המתמקדת בהתנהגות הכלב ובאחריות בעליו, מתוך הבנה שמסוכנות אינה תכונה של גזע אלא של נסיבות, חינוך, טיפול ואחריות אנושית.

אנו דורשים:

לבטל את הסיווג האוטומטי והגזעני של כלבים על פי גזעם בלבד

לקבוע שהערכת מסוכנות תתבסס על התנהגות מוכחת של הכלב ולא על המראה שלו

להחמיר את האכיפה והענישה כלפי בעלים רשלניים או אלימים, במקום להעניש כלבים שלא עשו דבר.

לבחון מחדש את ההגבלות המוטלות באופן גורף על גזעים מסוימים.

לפרסם לציבור נתונים שקופים על יעילות החוק (ואין כזו) מאז נכנס לתוקף.

להקים ועדה מקצועית שתכלול וטרינרים, מומחי התנהגות, אנשי אקדמיה ונציגי ציבור לצורך גיבוש חקיקה המבוססת על ידע עדכני.

כדי להגן באמת על הציבור, החוק חייב להיות יעיל, הוגן ומבוסס על עובדות ולא על הכללות.

לא הגזע מסוכן. גזענות כלפי גזעים אינה מונעת סכנה- היא רק מעודדת אותה בכך שהיא מסיטה את תשומת הלב מהגורמים האמיתיים למסוכנות.

חתמו על העצומה, והצטרפו לתיקון עוול של עשרים שנה.